הספר שאי אפשר לזייף.

איפה זה התחיל

בהאקתון של Nura Global, שיחה על תשלומים באפריקה עברה לצ'אמה: קבוצת חיסכון מסתובבת שבה החברים משלמים לפי לוח זמנים ואחד לוקח את הקופה בכל סבב. קראתי על זה, דיברתי עם חברים שמכירים את השוק, והחלטתי שזה שווה מחקר.

הבעיה

צ'אמה רצה על אמון ועל ספר. הספר הזה הוא בדרך כלל נייר, גיליון אלקטרוני או שרשור וואטסאפ — והוא הדבר שמתווכחים עליו.

התכנון

צ'אמה ב-Daftari היא ארנק Kaspa אמיתי, לא שורה במסד נתונים. החברים מפקידים on-chain, בחתימה בדפדפן עם Kastle. ארנק יכול להצטרף רק אחרי שביצע עסקה עם הקבוצה. שמות וחברויות חיים במסד נתונים; הכסף אף פעם לא.

אם אפשר לערוך את הרשומה, היא לא רשומה.

מה לא הצלחתי לפתור

• פרטיות. רשומה שאי אפשר לערוך היא גם רשומה שכולם יכולים לקרוא. הספר של צ'אמה שייך לחברים שלה, לא לעולם.
• הקצוות. קליטת מי שמעולם לא החזיק מפתח, מחלוקות שלא דורשות אותי, וקבוצות שגדלות מעבר לאנשים שכבר סומכים אחת על השנייה.

למה עצרתי

אימוץ. צ'אמה היא קבוצה של אנשים שכבר סומכים אחד על השני, ורובם יעדיפו את המערכת שהם מכירים על פני אפליקציה של מישהו מבחוץ. לא הייתי חלק מהאמון הזה, ואמון לא עובר כי הקוד טוב יותר.

מה לקחתי מזה

הלקח לא היה טכני. אפשר לעשות רשומה שאפשר לסמוך עליה; מערכת יחסים אי אפשר לקודד. בפעם הבאה הייתי מתחיל מהקבוצה ומהאמון שלה, לא מהשרשרת.